רשימת מטלות להשקעה טובה יותר ולהורדת דמי הניהול

חיסכון והשקעה לטווח ארוך הם המרכיבים של עצמאות כלכלית, וזה פשוט טפשי להפקיר את ההחלטות לגביהם בידי אנשים בעלי ניגוד עניינים מובנה, כמו יועצי השקעות וסוכני ביטוח. אמנם אין לי שום ידע בכלכלה ושום ניסיון פרקטי בהשקעות, אבל למרות כל זאת, הבנתי שאני חייב ללמוד לקבל את ההחלטות לגבי הכסף שלי ולא להשאיר אותן לאף אחד אחר. כשקלטתי את ההשפעה הגורלית של דמי הניהול, יצאתי במסע להורדת דמי הניהול והעמלות שאני משלם. וכך נולדה רשימת המטלות להשקעה טובה יותר, שכנראה תצמח ככל שאלמד יותר. אציין במאמר מוסגר שהשקעה טובה זה לא מספיק, והצד השני – חיסכון – לא פחות חשוב. אבל כרגע לא נדבר עליו.

רשימת המטלות להשקעה טובה יותר

  1. לבטל את הוראת הקבע להשקעה חודשית בקרן נאמנות בעלת דמי ניהול גבוהים.
  2. לפתוח חשבון בבית השקעות (אחד או יותר), ולהעביר לשם את קרנות הנאמנות מהבנק. כמו כן, לפתוח שם הוראת קבע חודשית להשקעה בקרן שמחקה מדד מנייתי.
  3. ללמוד על הגישות בפילוג התיק בין אפיקי ההשקעה השונים (מניות, אג"ח וכד') ולהחליט על הפילוג המתאים לי.
  4. למכור את קרנות הנאמנות שבהן דמי הניהול גבוהים (שנקנו בעבר בעזרת יועץ ההשקעות), ובמקומן לקנות קרנות מחקות-מדד עם דמי ניהול נמוכים, כך שההשקעה תפולג על פי מה שהוחלט בסעיף הקודם.
  5. לדבר עם סוכן הביטוח הפנסיוני בעקבות בדיקה באתר Feex שהעלתה שחלק ממכשירי החיסכון שאליהם אני מפריש מאפשרים דמי ניהול נמוכים יותר ממה שאני משלם.
  6. להבין את עולם הפנסיה, ולהחליט אם כדאי לעבור למכשירי חיסכון פנסיוני עם דמי ניהול עוד יותר נמוכים. לא לסמוך על תשואות העבר.

בבלוג הזה אני מספר רק על הנסיון הלא-מקצועי שלי, ושום דבר מזה לא מהווה המלצה.

מה זה כבר דמי ניהול של אחוזים בודדים?

הבטחתי לספר על רשימת המשימות שלי לחיסכון טוב יותר. אבל לפני שאגש לחלק הפרקטי, הנה עוד תובנה חשובה בדרך.

ברשומה הקודמת הסברתי למה אין שום סיבה לשלם דמי ניהול גבוהים, וכעת אַראה עד כמה דמי ניהול הם הרי-אסון לתיק ההשקעות. מסתבר שכל עשירית אחוז בדמי הניהול יוצרת הבדל אדיר. לא משנה אם מדובר בקרן השתלמות, קרן פנסיה, קופת גמל או חיסכון בבנק, אם חוסכים לעשרות שנים קדימה, דמי ניהול של 1% יאכלו כ-25% מהחיסכון, ודמי ניהול של 2.5% – את רוב החיסכון.

זה לא קסם, זאת ריבית דריבית, וקל מאד לחשב זאת בעזרת מחשבון או Excel.

נניח שהשקעתם 10,000 ש"ח באפיק עם תשואה שנתית של 5%. אחרי שנה יהיו לכם (105% * 10,000) = 10,500 ש"ח, אחרי שנתיים – (105% * 10,500) = 11,250 ש"ח, ואחרי שלושים שנה – 43,219 ש"ח (לחובבי אקסל: =10000*1.05^30 מימין לשמאל).

עכשיו נניח שעל החיסכון קיימים דמי ניהול של 1%. זה מוריד את התשואה השנתית בפועל ל-4%. אם עושים את החישוב עם 4%, מגלים שאחרי שלושים שנה נשארו רק 32,434 ש"ח.

כלומר, 1% דמי ניהול הם בעצם 25%!

לאורך 30 שנה, יישארו לכם רק 75% מהחיסכון.

ככל שעולים בדמי הניהול, המספרים נהיים יותר ויותר מפחידים. דמי ניהול של 2.5% ישאירו בידיכם רק חצי מהחיסכון. קל לבדוק זאת.

אגב, אפילו דמי ניהול של 0.1% בלבד למשך 33 שנה מצטברים לכדי 3% מהתיק.

החוק הוא:

כל עשירית אחוז בדמי הניהול מיתרגמת לאחוזים שלמים מהחיסכון.
כל אחוז בדמי הניהול מיתרגם לעשרות אחוזים מהחיסכון.

כמה זה דמי ניהול נמוכים?

בכתבות הדנות בדמי ניהול באתרים כלכליים, בדרך כלל לא יגידו לכם כמה זה "דמי ניהול נמוכים". יכתבו רק מה המקסימום המותר (2% לקרן השתלמות, 1.05% לקרן פנסיה, וכד'). גם סוכן הביטוח הפנסיוני יתהדר בפניכם שדמי הניהול אצלו נמוכים מהתקרה ומגיע לו על זה צל"ש. שטויות! השוואה למקסימום לא רלוונטית כלל! החלטתי שדמי הניהול היחידים שאני מוכן לשלם הם המינימום המוחלט הקיים בשוק לאותו סוג השקעה, ואני מקווה שאני בדרך לשם.

אני עדיין לומד את הנושא, אבל יכול להפנות אתכם לכמה אתרים שבהם קל מאד למצוא מספרים: אתר feex, והרשימה של קרנות הנאמנות הזולות ביותר באתר "הסולידית".

להילחם על כל עשירית אחוז

הבנק, סוכן הביטוח, בית ההשקעות – כולם מוכנים להילחם איתכם על כל עשירית אחוז, ובצדק. תילחמו גם אתם. עשירית אחוז בשנה זה המון כסף.

למה מה שעולה יותר לא באמת שווה יותר

הנה דבר שלמדתי בחודש האחרון והיה מהפכני עבורי. זה פתר לי את הפאזל המסובך של השקעות, ומתחיל לעצב את האופן שבו אני מחליט מה לעשות עם הכסף שלי.

קרנות נאמנות רבות גובות דמי ניהול של 2% ויותר, וכדי להצדיק זאת מתהדרות בביצועי עבר מרשימים, משל מנהלי הקרנות היו עורכי דין שגובים שכר טרחה גבוה על סמך היסטוריית זכייה בתביעות. אלא שעל פי תאוריית השוק היעיל, בעולם הפיננסי זה פשוט לא עובד ככה.

תאוריית השוק היעיל

התאוריה גורסת, בפשטות, כי מחיר של נייר ערך כבר מגלם בתוכו את כל המידע הזמין לציבור על אותו נייר ועל הציפיות ממנו.

במילים אחרות: נניח שאני משקיע בבורסה ואין לי שום מידע פנימי. אני רוצה לקנות מנייה במחיר נמוך, ואז למכור אותה במחיר גבוה ו"להכות את השוק". בעצם אני מצפה שהמנייה תעלה – כלומר, אני בטוח שערכה האמיתי עבורי גבוה מהמחיר שבו היא נסחרת. תאוריית השוק היעיל אומרת: זה לא ייתכן! לו המידע הקיים בעולם היה מספיק כדי להסיק שהמנייה תעלה, מחירה היה גבוה יותר כבר היום.

כלומר, השוק אינו אלא הליכה אקראית.

תחשבו לרגע מה זה אומר. זה אומר ששום מנהל קרן השקעות, מבריק ככל שיהיה, לא יותר טוב מקוף. לא ייתכן שאדם יוכל לחזות מראש שהוא יצליח "להכות את המדד" (להשיג ביצועים יותר טובים מהמדד עצמו). הסיכויים של קרן שמשקיעה בניירות מסוג X להכות את המדד של ניירות מסוג X הם בדיוק 50-50.

תאוריית השוק היעיל קיימת משנות ה-1960 ויש לה מספר גירסאות שלא פירטתי כאן. אמנם אין הסכמה גורפת על כל גירסאותיה, אבל היא נכונה בקירוב רב עבור הצורך הפרקטי של המשקיע הפרטי, ובהמשך אביא גם דוגמה שתאפשר לכם לבדוק זאת בעצמכם.

אז איך זה שקיימות קרנות שמצליחות להכות את המדד שנה אחר שנה?

אם תיקחו מאה מטבעות ותטילו כל מטבע 5 פעמים, יהיו כמה מטבעות שייפלו 5 פעמים על "עץ". זאת בדיוק הסיבה שיש קרנות שמצליחות להכות את המדד 5 שנים ברצף. לקרן שמשקיעה במניות ממדד ת"א 100 וגובה דמי ניהול של 1.5% כי כבר כמה שנים היא הצליחה להכות את המדד, יש תוחלת רווח דומה לקרן שמחקה את מדד ת"א 100 כמו שהוא וגובה רק דמי נאמנות של 0.03%. ההבדל הוא בדמי הניהול.

הכשל הפסיכולוגי הוא שצריך להסתכל קדימה ולא אחורה. כתבות בעיתונים, יועצים בבנקים, פרסומות של קרנות – כולם מספרים לנו על עליות העבר ומצניעים את ירידות העבר. בכל שנה יימצאו כמה מנהלי קרנות שהצליחו לעשות תשואה יפה מאד, כי בכל התפלגות תמיד יהיו כאלה שסוטים למטה וכאלה שסוטים למעלה. אבל השאלה שצריך לשאול היא: מתוך הקרנות הכי מצליחות בשנה X, ללא ידיעת העתיד, כמה הצליחו במידה דומה גם בשנה X+1?

דוגמה

אם עדיין קשה לכם להאמין שדמי הניהול הם כסף שנזרק לפח, אמחיש זאת באמצעות דוגמה אקראית לחלוטין.

גיגלתי ומצאתי את הכתבה הבאה: 10 הקרנות הטובות ביותר בשנת 2010. זאת רשימה מכובדת של מנהלי קרנות מצליחנים בשנה אקראית שבחרתי. כפי שניתן לראות מהרשימה, שמותיהן של כמעט כל הקרנות מכילים את המילה "יתר". כפי שגיליתי ממש לאחרונה, פירוש הדבר הוא שהן משקיעות במניות יתר – מניות של חברות קטנות הנסחרות בבורסה של ת"א (ת"א 100 הן 100 החברות הגדולות, ו"יתר" זה… טוב, כל היתר). מסתבר שקיים מדד שמרכז את המניות האלה, והוא נקרא "מדד יתר מאגר". קרנות יתר משקיעות בחברות שנכללות במדד הזה, ומטרת הקרנות היא להכות אותו. במקרה, בשנת 2010 מדד יתר מאגר עלה יותר משאר המדדים, וזאת הסיבה שכל הקרנות בעשירייה הראשונה הן כאלה שהשקעותיהן דומות למדד הזה.

את העלייה במדד יתר מאגר בשנת 2010 קל מאד לחשב – המדד עלה וירד, וירד ועלה, ובסיכומו של דבר עלה במהלך השנה בכ-27%. כל הקרנות ברשימה אכן הכו את מדד היתר בגדול והשיגו בין 30% ל-40%.

אבל מה קורה אם נמשיך לעקוב אחרי הקרנות המצליחות ביותר ב-2010 ונבדוק את ביצועיהן מול המדד בשנים שלאחר מכן?

2010 2011 2012 2013 דמי ניהול
ילין לפידות יתר 40% 17%- 17% 30% 2.53%
אפסילון יתר 39% 30%- 6% 29% 2.02%
מיטב יתר 35% 23%- 22% 33% 2.35%
ילין גמישה ממוקדת 32% 17%- 13% 12% 2.01%
אלטשולר שחם יתר דיבידנד 32% 17%- 12% 21% 2.55%
מדד יתר מאגר 27% 28%- 16% 27%

(עיגלתי לאחוזים שלמים לשם הפשטות. כל הנתונים זמינים באתרים כמו פאנדר וביזפורטל.)

אם היה לנו מזל, השקענו בקרן כמו ילין לפידות שהמשיכה להכות את המדד גם בשלוש השנים הבאות. אם לא, אז אולי השקענו באפסילון יתר, שלמרות השגיה המצוינים בשנים 2009 ו-2010,  התרסקה ביחס למדד בשנתיים שלאחר מכן.

עכשיו בואו נעשה את החישוב הבא: לו ב-2 בינואר 2011 (1 בינואר היה יום שבת 🙂 ) היינו משקיעים 1000 ש"ח בכל אחת מהקרנות האלה, מה היה קורה לכסף שלנו אחרי 3 שנים, כשלוקחים בחשבון גם את דמי הניהול? עם ילין לפידות היינו מגיעים ל-1170 ש"ח, אבל עם אפסילון יתר היינו יורדים ל-900 ש"ח.

לעומת זאת, לו היינו משקיעים בקרן שפשוט מחקה את מדד יתר מאגר וגובה דמי ניהול נמוכים (נניח אפילו 0.3%, שזה די גבוה לקרן מחקה), היינו מקבלים 1050 ש"ח – באופן אלגנטי, זה קרוב מאד לממוצע הקרנות ה"חכמות".

העיקר הוא דמי הניהול

המסקנה היא שבבחירת השקעה, מספיק לבחור אפיקים (מניות בארץ, מניות בחו"ל, אג"ח מדינה וכד') ולהשקיע באופן שבו דמי הניהול הם הנמוכים ביותר.

אבל מה זה כבר דמי ניהול של אחוזים בודדים? על כך בפוסט הבא.


שום דבר שנאמר פה אינו בגדר ייעוץ. כמו שכתבתי בהתחלה, אין לי מושג על מה אני מדבר, וייתכן מאד שיש לי אחזקות בניירות המוזכרים בבלוג.