הדיוט עובר לבית השקעות

בנקים גובים עמלות גבוהות על מסחר בניירות ערך, בין אם משתמשים ביועץ השקעות או לא. לפני כמה חודשים הבנתי שאם כספי החיסכון חשובים לי, שום עמלה אינה מוצדקת.

הפוסט הזה מיועד למי שמתחיל, כמוני, את צעדיו הראשונים בניהול עצמי של כספו. בים המושגים המבלבל, אפרט כאן צעד צעד את מה שעשיתי כדי להוריד את דמי הניהול למינימום. הפוסט הזה יעסוק בכסף שאני מחזיק בבנק, כלומר לא בקרן השתלמות ולא במכשירים פנסיוניים.

1. להבין את העמלות בבנק

נכנסתי לאתר הבנק וחיפשתי את העמלות על ני"ע (או דמי משמרת). באתר של הבינלאומי הולכים לניהול חשבון -> סיכומים ודו"חות -> פירוט גביית עמלות רבעוני. אצלי כרגע (חצי שנה אחרי שעברתי לבית השקעות) רואים את התמונה הבאה:

Capture2

ביום שבו ראיתי את העמוד הזה לראשונה, היו שם סכומים בסדר גודל של יותר מאחוז מהחיסכון בשנה (כלומר מעל 10% בסופו של דבר, עם ריבית דריבית).

2. להבין את מס רווחי ההון

תרגיל פוקח עיניים לפני שמתחילים לסחור לבד. אחרי שנים שיועץ ההשקעות בסניף עשה את כל הפעולות בשבילי, החלטתי לנסות ולמכור קרן נאמנות לבד דרך אתר הבנק. ביקשתי לאפשר פעולות דרך האינטרנט, ואז חיפשתי איך מבצעים פעולות קניה/מכירה ומכרתי קרן ברווח. רק כשעשיתי את זה בעצמי, הבנתי כמה מס רווחי הון עולה לי כל מימוש רווחים, בנוסף לעמלות. זה היה כמו סטירה שהעירה אותי למציאות שבה צריך להתחשב לא רק ברווחים, אלא גם במס, ולקמץ בפעולות מכירה.

3. להשוות עמלות בין בתי השקעות

התקשרתי לבתי השקעות וביקשתי לדעת את העמלות בניהול עצמאי של תיקים. נעזרתי גם בהשוואה הזאת שערכה הסולידית. לדוגמה, נכון להיום, ב-IBI משלמים 24 ש"ח לחודש, ו-0% על פעולות קנייה ומכירה של קרנות נאמנות (כולל קרנות מחקות). למיטב ידיעתי אף בנק לא יכול להתחרות עם תנאים כאלה, לא משנה כמה תתמקחו.

4. להבין מה זה מסחר עצמאי בבית השקעות

איך עובד חשבון מסחר עצמאי בבית השקעות? זה כמעט כמו חשבון בנק רגיל. אפשר להחזיק בו מזומן ואפשר להחזיק בו ניירות ערך. ההבדל הוא שבניגוד לחשבון בנק, חשבון בבית השקעות לא מיועד לניהול הוצאות שוטפות. כלומר אפשר להפקיד אליו בחינם, אבל אי אפשר להחזיק עליו כרטיס אשראי, ולרוב משיכה ממנו כרוכה בעמלה. אבל אם אתם חוסכים לעשרות שנים קדימה, אין סיבה שתמשכו כסף מהחשבון בשנים הקרובות.

בית ההשקעות נותן לכם מערכת שבה אפשר לקנות ולמכור ניירות ערך למיניהם, בין השאר קרנות נאמנות. הקנייה נעשית מתוך הכסף שנמצא על החשבון במזומן.

5. לקבוע פגישה בבית השקעות ולפתוח חשבון

הלכתי לבית השקעות ופתחתי חשבון. נאמר לי שיש שתי דרכים להעביר את התיק שלי מהבנק אליהם: אפשר להעביר מהבנק מזומן, ואפשר להעביר מהבנק את ניירות הערך עצמם. בחרתי באפשרות השנייה, כי היא הרבה יותר זולה: גם לא צריך למכור את הני"ע ולשלם מס רווח הון, וגם העמלה ממש אפסית. ההעברה של כל התיק מהבנק לבית ההשקעות עלתה 5 ש"ח בלבד, כמו שאתם יכולים לראות בשורה השנייה של צילום המסך שצירפתי קודם.

6. לבקש מהבנק להעביר את ניירות הערך

זה היה החלק הכי קשה עבורי, כי יועץ ההשקעות בסניף ניסה לשכנע אותי במגוון דרכים למה אני עושה טעות. החל מלהסביר איזו עבודה טובה הוא עשה עבורי עד כה, ועד לדאגה "כנה" לכך שלא אצליח לנהל את הכסף בעצמי ועוד אחזור לבנק על ארבע, וכשארצה לעשות זאת בית ההשקעות יגבה ממני עמלה מופרזת. היו גם הצעות להוריד את דמי הניהול. אבל בשבילי כבר לא היתה דרך חזרה.

7. לבנות את התיק

כמובן שתנאי מקדים לכל התהליך הזה, הוא שאתם באמת יודעים מה אתם עושים. אחרי קריאה של כמה ספרים והבנה של המדע התומך בתאוריית השוק היעיל, הרגשתי שאני יודע מה אני עושה, לפחות בקווים כלליים. אז סימנתי לעצמי את הרכב התיק הנכון בשבילי כרגע, והתחלתי בהדרגה למכור קרנות עם דמי ניהול מוגזמים, ולקנות במקומן קרנות מחקות שיקרבו אותי למבנה התיק הרצוי. תוך כדי כך התנסיתי במערכת המסחר של בית ההשקעות והתאמתי אותה לצרכיי.

8. לעשות הוראת קבע בבנק

עשיתי הוראת קבע בבנק להעביר X אלפי שקלים לבית ההשקעות בכל חודש, יום אחרי שנכנסת משכורת. זה גם עוזר פסיכולוגית לדמיין שהכסף הזה כבר לא נזיל ולא להתפתות להשתמש בו להוצאות החודשיות. למחרת ההעברה אני נכנס למערכת של בית ההשקעות וקונה בכסף הזה קרנות נאמנות מחקות על פי המתווה שקבעתי מראש ובלי להתייחס לנתוני השוק.

9. רשות: להתאים את מערכת המסחר לצרכיכם

כך נראה דף הבית האישי שיצרתי במערכת "אורדרנט פרו", שאיתה עובד בית ההשקעות שלי. דף הבית הזה מתאים, לדעתי, למשקיע פסיבי כמוני:

ordernet

בצד ימין למעלה – סיכום האחזקות שלי. באמצע – מצב החשבון. בצד שמאל למעלה – היסטוריית ההעברות והרכישות שעשיתי. למטה – פעולות שמחכות לביצוע (למשל אם נתתי הוראה באמצע הלילה, כשהבורסה לא פעילה, כדי שתתבצע למחרת). בצד שמאל למטה – טופס מתן הוראת קנייה.

שימו לב שחסרים פה כל הנתונים שבאים עם המערכת כברירת מחדל: שינויים יומיים במדדים, גרפים ברמת דקות ושעות, הקפי מסחר, ושאר מספרים מהבהבים בצבעי ירוק ואדום. כל זה לא רלוונטי עבורי, ומהווה אשפה ויזואלית טהורה. השקעתי קצת זמן כדי להסתיר את כל זה, שלא יפריע לי בעין, ואת הפעולות אני עושה על פי המתווה שקבעתי מראש, בלי להתחשב בתנודות יומיות ובלי לנסות לתזמן את השוק.

פשוט אמרו "לא" לניהול אקטיבי

זה כנראה הסוד הכי גדול של עולם ההשקעות. האקדמיה יודעת את זה כבר עשרות שנים, אבל לנו פשוט קשה לתפוס. הסוד הוא שכשמסתכלים לאורך זמן, כל מומחה השקעות יצליח להגדיל את התיק שלכם לא יותר טוב מקוף, ורק יעלה לכם המון כסף.

אם אתם סומכים על קרנות נאמנות מנוהלות או על יועץ השקעות, אז אתם בעצם מניחים שיש אדם שיכול לתת לכספכם תשואה טובה יותר מזו שתקבלו אם תצמידו את כל הכסף למדדים. כלומר, יש מישהו שיידע לקנות בזמן את המניות/האג"ח הנכונות (לפני שערכן עולה), ולמכור אותן בזמן (לפני שערכן יורד).

כל השקעה חכמה היא ניסיון לתזמן את השוק (לדעת לקנות בזמן ולמכור בזמן), אבל העולם האקדמי יודע כבר מזמן שהיכולת לתזמן את השוק היא פיקציה. זה נשמע ממש לא אינטואיטיבי, כי הרי יש המון מומחים שבטח יודעים יותר טוב מאיתנו מה לקנות ומתי! אבל כפי שאמר ג'ון בוגל:

"ב-30 השנים בעסק הזה, אני לא מכיר אף אחד שהצליח לעשות זאת [לתזמן את השוק] באופן עקבי, ואף אחד שמכיר מישהו שהצליח לעשות זאת באופן עקבי. אכן, הרושם שלי הוא כי סביר שניסיון לתזמן את השוק לא רק לא יוסיף ערך לתכנית ההשקעה שלכם, אלא יביא לתוצאה המנוגדת."

בעולם המניות אין משמעות למומחיות, והמחקר האקדמי תומך בזה. ברטון מלכיאל כותב בספרו הקלאסי A Random Walk Down Wall Street:

עד כה לא נאספה שום ראייה מדעית לכך שביצועי תיקים מנוהלים, כקבוצה, עולים במאום על ביצועי תיקים שהורכבו באקראי.

ולא רק זה, אלא תיקים מנוהלים גרועים יותר מהממוצע. ב-15 השנים שבין 1975 ל-1990, 70% מהמומחים שמנהלים קרנות נאמנות בארה"ב הרוויחו פחות ממדד ה-S&P 500 (מדד העוקב באופן "טיפש" אחרי 500 החברות הגדולות בבורסות ניו יורק). בכתבה הזאת מתואר מחקר שעוקב אחרי ביצועים של מנהלי קרנות בארה"ב בין 1976 ל-2006. רק 0.6% מהם הצליחו להביא תשואה טובה יותר מהמדד (מספר שבאופן סטטיסטי לא ניתן להבדיל מ-0). כלומר, אם בחרתם קרן אקטיבית ב-1976, יש סיכוי של 99.4% שב-2006 היה לכם פחות כסף מאשר למישהו שבחר להיצמד למדד באש ובמים. האם אתם מאמינים שאתם יודעים לבחור מראש את ה-0.6% מהקרנות שיתנו לכם תשואה יותר טובה מהמדד? ואולי יועץ ההשקעות שלכם בבנק ניחן בכוחות קסם שכאלה?

אז למה בכל זאת חברות כמו מגדל, איילון, הראל, מיטב דש ועוד מתהדרות בקרנות נאמנות שהציגו ביצועים שעולים על מדד המניות ב-5 השנים האחרונות? כי חשבון פשוט מגלה שמכל 32 קרנות, קרן אקראית אחת בממוצע תצליח לנצח את המדד חמש שנים ברציפות. אם אנחנו מוכנים להסתפק בלגבור על המדד ב-4 מתוך 5 שנים, אז זה אפילו יותר קל, וקרן אחת מכל 5 תצליח לעשות זאת – גם אם השקעותיה ייבחרו לגמרי באקראי! ועכשיו שימו לב לטריק: לא במקרה, אלה בדיוק הקרנות שמגדל, איילון או הראל יבחרו להשאיר, והאחרות ייסגרו במהלך השנים. יוצא שאם מסתכלים לאחור, התמונה ורודה מאד: כל הקרנות המנוהלות הציגו תשואה פנומנלית בשנים האחרונות! הידד לניהול האקטיבי! רק שבתי ההשקעות שוכחים לספר על הגיזום שנעשה פה, שהשאיר רק את הקרנות שלגמרי באקראי גילו תשואה מעל המדד, וזה לא אומר דבר וחצי דבר – כן, ממש אפס מאופס – על תשואתן בשנים הבאות, כי כאמור, אי אפשר לתזמן את השוק.

אז מה עושים? לאחר קריאת הספרים המעולים והסוחפים The Investor's Manifesto וכן A Random Walk Down Wall Street, שמציגים אינספור ראיות מדעיות לכך שמעקב אחרי מדד עדיף לאורך זמן על ניהול חכם, וכמובן הסולידית שבזכותה גם גיליתי את הספרים האלה, השתכנעתי שאסור לי להשליך את יהבי על אף מומחה.

גם אם כלכלה לא מדברת אליכם בכלל, אין דרך אחרת מאשר ללמוד. אל תסמכו על אף אחד עם הכסף שלכם, כי ניהול אקטיבי אוכל עשרות אחוזים מהתשואה בדמי ניהול ומביא לתוצאה שלילית במקום חיובית. קרנות באות והולכות, אבל בטווח הארוך רק המדד נשאר, ויש סיבה טובה לכך.

נ.ב. הכותרת היא לא המלצה, כי אני לא מבין כלום וגם אסור לי להמליץ. זאת רק פרפרזה על פרסומת עתיקה. גם השאר אינו המלצה.

לקנות ולהחזיק, או כמה אתם חייבים לדוד שמעון*

כשהתנהלתי על פי המלצותיו של יועץ השקעות, מכרתי כל כמה חודשים חלק מקרנות הנאמנות וקניתי חדשות. לא רק שזהו תרגיל עקר ממשמעות, מכיוון שאף יועץ השקעות לא יכול לחזות מה יעלה ומה יירד בשנה הבאה, זה גם עולה כסף באופן ישיר, והרבה. והסיבה היא: מס רווחי הון.

רק כשהתחלתי לבצע פעולות על ניירות ערך בעצמי, פתאום שמתי לב לנתון מפחיד: בכל פעם שמוכרים קרן נאמנות ברווח, מדינת ישראל נוגסת בסכום משמעותי מהכסף. נניח שקניתי מניות בסכום של 10,000 ש"ח, ואני מוכר אותן ב-12,000 ש"ח. האם אקבל 2,000 ש"ח במזומן? לא. מהרווח הריאלי (כלומר: בניכוי האינפלציה) יורד מס רווחי הון בשיעור 25%. אם האינפלציה המצטברת באותה תקופה היתה 5%, הרי שחישוב הרווח הריאלי הוא: 12,000 פחות 10,500 (השקעה התחלתית פלוס 5%) שווה 1,500 ש"ח. 25% מרווח ריאלי של 1,500 ש"ח הם 375 ש"ח. כלומר, במקום 2,000 ש"ח ייכנסו לחשבון העו"ש רק 1,625 ש"ח.

יש לציין שעל חלק מסוגי ההשקעה, כמו אג"ח לא צמוד ופקדון בבנק, נגבה מס רווחי הון בשיעור נמוך יותר של 15%. כמו כן, קרן השתלמות פטורה ממס, אבל נעזוב אותה לעת עתה ונתרכז בהשקעה שאינה פטורה.

אז איך מרככים את המכה?

לא לממש רווחים

מימוש רווחים הוא מכירה של ניירות ערך וקבלת מזומן תמורתם. בסופו של דבר, כשאנחנו באמת צריכים את הכסף, אין ברירה אלא לממש את הרווח ולשלם את המס. אבל עד אז עדיף להחזיק את הרווחים על הנייר. כלומר: באתר של הבנק או בית ההשקעות כתוב שה-10,000 ש"ח שלכם הפכו ל-11,000, אבל הכסף עדיין מושקע באותה קרן, ולכן לא משלמים עליו שום מס. מבחינת מס עדיף לשמור את הרווחים על הנייר מאשר למכור את קרן הנאמנות ולקנות קרן חדשה. יש לכך לפחות שתי סיבות:

1. נניח שמכרנו ניירות ערך ברווח, במזומן שקיבלנו קנינו ני"ע חדשים, לאחר מכן חלה ירידה בשוק, ומסיבה כלשהי נאלצנו לממש הפסד (כלומר: למכור בזמן שהשוק למטה) כי היינו צריכים את הכסף. מה יצא? שגם שילמנו מס רווחי הון על המכירה הראשונה, וגם הפסדנו כסף בסופו של דבר. לו היינו מחזיקים את הנייר הראשון לאורך זמן, אמנם עדיין היינו מפסידים מהירידה בשוק, אבל לפחות לא היינו משלמים מס סתם. יש לציין שלעתים ניתן לקזז מס רווחי הון כנגד הפסדי הון, אבל זה אפשרי רק אם היה לכם מזל וההפסד קרה באותה שנה, וזה גם כרוך בביורוקרטיה.

2. גם אם לא נאלצתם למכור בהפסד, מימוש רווחים פוגע בתיק בגלל עקרון הריבית דריבית, ועל כך בהמשך.

"קנה והחזק"

"קנה והחזק" (Buy and hold) היא אסטרטגיית השקעה שעל פיה יש לקנות ניירות ערך ולהחזיקם לאורך שנים רבות בלי קשר למה שקורה בשוק. לא משנה כמה ערכם יורד, ולא משנה אם ה"מומחים" טוענים שערכם יירד בעתיד, אסור למכור. מחקרים רבים לאורך עשרות שנים הראו שכאשר משקיעים במדד מגוון (דוגמת S&P 500 או ת"א 100) לטווח הארוך, האסטרטגיה הזאת מנצחת כל מנהל השקעות "חכם". וכמו שאף מנהל קרן נאמנות לא יכול לנצח את המדד ה"טיפש" לאורך שנים, כך גם אף יועץ השקעות בבנק לא יכול לגרום לכם לנצח את המדד לאורך זמן ע"י מכירה וקנייה של קרנות, מכיוון שגם הוא לחלוטין לא יכול לחזות אם כל קרן תנצח או תפסיד למדד בשנה הבאה.

יתרון המס ב"קנה והחזק"

מסתבר שמעבר לפשטות וליתרונות המוכחים של אסטרטגיית "קנה והחזק", גלום בה גם יתרון מס. בואו נשווה שתי משקיעות:

גב' עצלני רכשה קרן מחקה מדד מניות בסך 10,000 ש"ח והחזיקה אותה לאורך 20 שנה בלי לגעת.
גב' קלוג רכשה קרן בסך 10,000 ש"ח, בכל שנה מכרה את הכל ובכל הכסף קנתה קרן חדשה, שנראתה לה טובה ומבטיחה יותר. אנחנו כבר יודעים שאין שום דרך לחזות איזו קרן תצליח בשנה הבאה, ואי אפשר לנצח את המדד לאורך זמן, אבל גב' קלוג סומכת על מומחים.

נניח לצורך הפשטות ששתי המשקיעות עשו בכל שנה תשואה קבועה של 5%, ונניח שאין אינפלציה. אלה הנחות לא סבירות, אבל הן יפשטו את החישוב, ואתם מוזמנים לבדוק ולהיווכח שהתרגיל עובד גם ללא ההנחות האלה, והוא אפילו עובד טוב יותר כשהתשואות עולות ויורדות, כמו בשוק המניות האמיתי.

אחרי 20 שנה גב' עצלני תצבור 26,533 ש"ח. כשתמכור את הקרן, היא תשלם מס רווחי הון בסך 25%, מה שישאיר בכיסה 22,400 ש"ח.

גב' קלוג תמכור את הקרן אחרי שנה ב-10,500 ש"ח, אחרי מס זה ישאיר בידיה 10,375 ש"ח, ותקנה קרן חדשה. בשנה הבאה היא תמכור אותה ב-10,894 ש"ח, מה שישאיר לה 10,764 ש"ח אחרי מס, וכן הלאה. בסופן של אותן 20 שנים יהיו לה 20,882 ש"ח.

איך זה קרה? איך זה ששתי המשקיעות השקיעו בקרנות זהות שעשו אותה תשואה בדיוק, אבל לגב' עצלני יש עוד 1500 שקל בבנק? התשובה דומה לתשובה על רוב השאלות בכלכלה: ריבית דריבית. בעוד שגב' קלוג מימשה את רווחיה בכל שנה ושחקה את התיק שלה באמצעות תשלום מס, גב' עצלני צברה ריבית דריבית גם על המס הלא-ממומש! העובדה שהרווחים שלה היו רק על הנייר ולא מומשו בפועל, שיחקה לטובתה לאורך זמן.

בשוק המניות האמיתי, שבו אפשר להרוויח 30% בשנה אחת ולהפסיד 30% בשנה שאחריה, הפסד המס ממימוש רווחים מיותר יוצא עוד יותר דרמטי. הנה לדוגמה גרף של מדד S&P 500 (המניות הגדולות בארה"ב) לאורך ארבעים השנה האחרונות. תארו לעצמכם כמה מס הייתם משלמים סתם לו הייתם מוכרים בכל אחת מנקודות השיא הרבות מאז תחילת המאה ה-21 (ולא הייתם באמת צריכים את הכסף באותו רגע).

* הגירסה הישראלית של "הדוד סאם"

רשימת מטלות להשקעה טובה יותר ולהורדת דמי הניהול

חיסכון והשקעה לטווח ארוך הם המרכיבים של עצמאות כלכלית, וזה פשוט טפשי להפקיר את ההחלטות לגביהם בידי אנשים בעלי ניגוד עניינים מובנה, כמו יועצי השקעות וסוכני ביטוח. אמנם אין לי שום ידע בכלכלה ושום ניסיון פרקטי בהשקעות, אבל למרות כל זאת, הבנתי שאני חייב ללמוד לקבל את ההחלטות לגבי הכסף שלי ולא להשאיר אותן לאף אחד אחר. כשקלטתי את ההשפעה הגורלית של דמי הניהול, יצאתי במסע להורדת דמי הניהול והעמלות שאני משלם. וכך נולדה רשימת המטלות להשקעה טובה יותר, שכנראה תצמח ככל שאלמד יותר. אציין במאמר מוסגר שהשקעה טובה זה לא מספיק, והצד השני – חיסכון – לא פחות חשוב. אבל כרגע לא נדבר עליו.

רשימת המטלות להשקעה טובה יותר

  1. לבטל את הוראת הקבע להשקעה חודשית בקרן נאמנות בעלת דמי ניהול גבוהים.
  2. לפתוח חשבון בבית השקעות (אחד או יותר), ולהעביר לשם את קרנות הנאמנות מהבנק. כמו כן, לפתוח שם הוראת קבע חודשית להשקעה בקרן שמחקה מדד מנייתי.
  3. ללמוד על הגישות בפילוג התיק בין אפיקי ההשקעה השונים (מניות, אג"ח וכד') ולהחליט על הפילוג המתאים לי.
  4. למכור את קרנות הנאמנות שבהן דמי הניהול גבוהים (שנקנו בעבר בעזרת יועץ ההשקעות), ובמקומן לקנות קרנות מחקות-מדד עם דמי ניהול נמוכים, כך שההשקעה תפולג על פי מה שהוחלט בסעיף הקודם.
  5. לדבר עם סוכן הביטוח הפנסיוני בעקבות בדיקה באתר Feex שהעלתה שחלק ממכשירי החיסכון שאליהם אני מפריש מאפשרים דמי ניהול נמוכים יותר ממה שאני משלם.
  6. להבין את עולם הפנסיה, ולהחליט אם כדאי לעבור למכשירי חיסכון פנסיוני עם דמי ניהול עוד יותר נמוכים. לא לסמוך על תשואות העבר.

בבלוג הזה אני מספר רק על הנסיון הלא-מקצועי שלי, ושום דבר מזה לא מהווה המלצה.

מה זה כבר דמי ניהול של אחוזים בודדים?

הבטחתי לספר על רשימת המשימות שלי לחיסכון טוב יותר. אבל לפני שאגש לחלק הפרקטי, הנה עוד תובנה חשובה בדרך.

ברשומה הקודמת הסברתי למה אין שום סיבה לשלם דמי ניהול גבוהים, וכעת אַראה עד כמה דמי ניהול הם הרי-אסון לתיק ההשקעות. מסתבר שכל עשירית אחוז בדמי הניהול יוצרת הבדל אדיר. לא משנה אם מדובר בקרן השתלמות, קרן פנסיה, קופת גמל או חיסכון בבנק, אם חוסכים לעשרות שנים קדימה, דמי ניהול של 1% יאכלו כ-25% מהחיסכון, ודמי ניהול של 2.5% – את רוב החיסכון.

זה לא קסם, זאת ריבית דריבית, וקל מאד לחשב זאת בעזרת מחשבון או Excel.

נניח שהשקעתם 10,000 ש"ח באפיק עם תשואה שנתית של 5%. אחרי שנה יהיו לכם (105% * 10,000) = 10,500 ש"ח, אחרי שנתיים – (105% * 10,500) = 11,250 ש"ח, ואחרי שלושים שנה – 43,219 ש"ח (לחובבי אקסל: =10000*1.05^30 מימין לשמאל).

עכשיו נניח שעל החיסכון קיימים דמי ניהול של 1%. זה מוריד את התשואה השנתית בפועל ל-4%. אם עושים את החישוב עם 4%, מגלים שאחרי שלושים שנה נשארו רק 32,434 ש"ח.

כלומר, 1% דמי ניהול הם בעצם 25%!

לאורך 30 שנה, יישארו לכם רק 75% מהחיסכון.

ככל שעולים בדמי הניהול, המספרים נהיים יותר ויותר מפחידים. דמי ניהול של 2.5% ישאירו בידיכם רק חצי מהחיסכון. קל לבדוק זאת.

אגב, אפילו דמי ניהול של 0.1% בלבד למשך 33 שנה מצטברים לכדי 3% מהתיק.

החוק הוא:

כל עשירית אחוז בדמי הניהול מיתרגמת לאחוזים שלמים מהחיסכון.
כל אחוז בדמי הניהול מיתרגם לעשרות אחוזים מהחיסכון.

כמה זה דמי ניהול נמוכים?

בכתבות הדנות בדמי ניהול באתרים כלכליים, בדרך כלל לא יגידו לכם כמה זה "דמי ניהול נמוכים". יכתבו רק מה המקסימום המותר (2% לקרן השתלמות, 1.05% לקרן פנסיה, וכד'). גם סוכן הביטוח הפנסיוני יתהדר בפניכם שדמי הניהול אצלו נמוכים מהתקרה ומגיע לו על זה צל"ש. שטויות! השוואה למקסימום לא רלוונטית כלל! החלטתי שדמי הניהול היחידים שאני מוכן לשלם הם המינימום המוחלט הקיים בשוק לאותו סוג השקעה, ואני מקווה שאני בדרך לשם.

אני עדיין לומד את הנושא, אבל יכול להפנות אתכם לכמה אתרים שבהם קל מאד למצוא מספרים: אתר feex, והרשימה של קרנות הנאמנות הזולות ביותר באתר "הסולידית".

להילחם על כל עשירית אחוז

הבנק, סוכן הביטוח, בית ההשקעות – כולם מוכנים להילחם איתכם על כל עשירית אחוז, ובצדק. תילחמו גם אתם. עשירית אחוז בשנה זה המון כסף.

למה מה שעולה יותר לא באמת שווה יותר

הנה דבר שלמדתי בחודש האחרון והיה מהפכני עבורי. זה פתר לי את הפאזל המסובך של השקעות, ומתחיל לעצב את האופן שבו אני מחליט מה לעשות עם הכסף שלי.

קרנות נאמנות רבות גובות דמי ניהול של 2% ויותר, וכדי להצדיק זאת מתהדרות בביצועי עבר מרשימים, משל מנהלי הקרנות היו עורכי דין שגובים שכר טרחה גבוה על סמך היסטוריית זכייה בתביעות. אלא שעל פי תאוריית השוק היעיל, בעולם הפיננסי זה פשוט לא עובד ככה.

תאוריית השוק היעיל

התאוריה גורסת, בפשטות, כי מחיר של נייר ערך כבר מגלם בתוכו את כל המידע הזמין לציבור על אותו נייר ועל הציפיות ממנו.

במילים אחרות: נניח שאני משקיע בבורסה ואין לי שום מידע פנימי. אני רוצה לקנות מנייה במחיר נמוך, ואז למכור אותה במחיר גבוה ו"להכות את השוק". בעצם אני מצפה שהמנייה תעלה – כלומר, אני בטוח שערכה האמיתי עבורי גבוה מהמחיר שבו היא נסחרת. תאוריית השוק היעיל אומרת: זה לא ייתכן! לו המידע הקיים בעולם היה מספיק כדי להסיק שהמנייה תעלה, מחירה היה גבוה יותר כבר היום.

כלומר, השוק אינו אלא הליכה אקראית.

תחשבו לרגע מה זה אומר. זה אומר ששום מנהל קרן השקעות, מבריק ככל שיהיה, לא יותר טוב מקוף. לא ייתכן שאדם יוכל לחזות מראש שהוא יצליח "להכות את המדד" (להשיג ביצועים יותר טובים מהמדד עצמו). הסיכויים של קרן שמשקיעה בניירות מסוג X להכות את המדד של ניירות מסוג X הם בדיוק 50-50.

תאוריית השוק היעיל קיימת משנות ה-1960 ויש לה מספר גירסאות שלא פירטתי כאן. אמנם אין הסכמה גורפת על כל גירסאותיה, אבל היא נכונה בקירוב רב עבור הצורך הפרקטי של המשקיע הפרטי, ובהמשך אביא גם דוגמה שתאפשר לכם לבדוק זאת בעצמכם.

אז איך זה שקיימות קרנות שמצליחות להכות את המדד שנה אחר שנה?

אם תיקחו מאה מטבעות ותטילו כל מטבע 5 פעמים, יהיו כמה מטבעות שייפלו 5 פעמים על "עץ". זאת בדיוק הסיבה שיש קרנות שמצליחות להכות את המדד 5 שנים ברצף. לקרן שמשקיעה במניות ממדד ת"א 100 וגובה דמי ניהול של 1.5% כי כבר כמה שנים היא הצליחה להכות את המדד, יש תוחלת רווח דומה לקרן שמחקה את מדד ת"א 100 כמו שהוא וגובה רק דמי נאמנות של 0.03%. ההבדל הוא בדמי הניהול.

הכשל הפסיכולוגי הוא שצריך להסתכל קדימה ולא אחורה. כתבות בעיתונים, יועצים בבנקים, פרסומות של קרנות – כולם מספרים לנו על עליות העבר ומצניעים את ירידות העבר. בכל שנה יימצאו כמה מנהלי קרנות שהצליחו לעשות תשואה יפה מאד, כי בכל התפלגות תמיד יהיו כאלה שסוטים למטה וכאלה שסוטים למעלה. אבל השאלה שצריך לשאול היא: מתוך הקרנות הכי מצליחות בשנה X, ללא ידיעת העתיד, כמה הצליחו במידה דומה גם בשנה X+1?

דוגמה

אם עדיין קשה לכם להאמין שדמי הניהול הם כסף שנזרק לפח, אמחיש זאת באמצעות דוגמה אקראית לחלוטין.

גיגלתי ומצאתי את הכתבה הבאה: 10 הקרנות הטובות ביותר בשנת 2010. זאת רשימה מכובדת של מנהלי קרנות מצליחנים בשנה אקראית שבחרתי. כפי שניתן לראות מהרשימה, שמותיהן של כמעט כל הקרנות מכילים את המילה "יתר". כפי שגיליתי ממש לאחרונה, פירוש הדבר הוא שהן משקיעות במניות יתר – מניות של חברות קטנות הנסחרות בבורסה של ת"א (ת"א 100 הן 100 החברות הגדולות, ו"יתר" זה… טוב, כל היתר). מסתבר שקיים מדד שמרכז את המניות האלה, והוא נקרא "מדד יתר מאגר". קרנות יתר משקיעות בחברות שנכללות במדד הזה, ומטרת הקרנות היא להכות אותו. במקרה, בשנת 2010 מדד יתר מאגר עלה יותר משאר המדדים, וזאת הסיבה שכל הקרנות בעשירייה הראשונה הן כאלה שהשקעותיהן דומות למדד הזה.

את העלייה במדד יתר מאגר בשנת 2010 קל מאד לחשב – המדד עלה וירד, וירד ועלה, ובסיכומו של דבר עלה במהלך השנה בכ-27%. כל הקרנות ברשימה אכן הכו את מדד היתר בגדול והשיגו בין 30% ל-40%.

אבל מה קורה אם נמשיך לעקוב אחרי הקרנות המצליחות ביותר ב-2010 ונבדוק את ביצועיהן מול המדד בשנים שלאחר מכן?

2010 2011 2012 2013 דמי ניהול
ילין לפידות יתר 40% 17%- 17% 30% 2.53%
אפסילון יתר 39% 30%- 6% 29% 2.02%
מיטב יתר 35% 23%- 22% 33% 2.35%
ילין גמישה ממוקדת 32% 17%- 13% 12% 2.01%
אלטשולר שחם יתר דיבידנד 32% 17%- 12% 21% 2.55%
מדד יתר מאגר 27% 28%- 16% 27%

(עיגלתי לאחוזים שלמים לשם הפשטות. כל הנתונים זמינים באתרים כמו פאנדר וביזפורטל.)

אם היה לנו מזל, השקענו בקרן כמו ילין לפידות שהמשיכה להכות את המדד גם בשלוש השנים הבאות. אם לא, אז אולי השקענו באפסילון יתר, שלמרות השגיה המצוינים בשנים 2009 ו-2010,  התרסקה ביחס למדד בשנתיים שלאחר מכן.

עכשיו בואו נעשה את החישוב הבא: לו ב-2 בינואר 2011 (1 בינואר היה יום שבת 🙂 ) היינו משקיעים 1000 ש"ח בכל אחת מהקרנות האלה, מה היה קורה לכסף שלנו אחרי 3 שנים, כשלוקחים בחשבון גם את דמי הניהול? עם ילין לפידות היינו מגיעים ל-1170 ש"ח, אבל עם אפסילון יתר היינו יורדים ל-900 ש"ח.

לעומת זאת, לו היינו משקיעים בקרן שפשוט מחקה את מדד יתר מאגר וגובה דמי ניהול נמוכים (נניח אפילו 0.3%, שזה די גבוה לקרן מחקה), היינו מקבלים 1050 ש"ח – באופן אלגנטי, זה קרוב מאד לממוצע הקרנות ה"חכמות".

העיקר הוא דמי הניהול

המסקנה היא שבבחירת השקעה, מספיק לבחור אפיקים (מניות בארץ, מניות בחו"ל, אג"ח מדינה וכד') ולהשקיע באופן שבו דמי הניהול הם הנמוכים ביותר.

אבל מה זה כבר דמי ניהול של אחוזים בודדים? על כך בפוסט הבא.


שום דבר שנאמר פה אינו בגדר ייעוץ. כמו שכתבתי בהתחלה, אין לי מושג על מה אני מדבר, וייתכן מאד שיש לי אחזקות בניירות המוזכרים בבלוג.

ניצני השינוי

שלום, אני הדיוט, עובד היי טק בן 31.

אף פעם לא הבנתי בכלכלה ובהשקעות. למדתי מאִמי שני עקרונות של השכל הישר: תמיד לנסות לחסוך ולעולם לא להיות חייב לאף אחד; אבל בכך מסתכם החינוך הפיננסי שלי. אמנם למדתי הרבה קורסים במתמטיקה, אבל כלכלה, על אף היותה מבוססת על מתמטיקה פשוטה מאד, מעולם לא התיישבה לי באינטואיציה. בקורס כלכלה בתואר, כשניסיתי להבין למה כשגורם A עולה זה אומר שגורם B צריך לרדת… לא, בעצם לעלות… זה תמיד עשה לי כאב ראש. וכל העולם הזה של בורסה, קרנות, סלים, קופות, מדדים… איך זה קשור לחיים שלי? זה מורכב מדי, זה דורש למידה, וגם אז – איך אדע ממי ללמוד ועל מי לסמוך? מה חשוב ומה לא חשוב? איך לעזאזל כל התאוריות האלה על ניהול פיננסי קשורות לפעולות תכל'ס שאני אמור לעשות עם הכסף שלי בבנק, ואיך אפשר למצוא את הידיים והרגליים בין אלפי המסלולים שאפשר להשקיע בהם, בלי ללמוד שנים ולהשתעמם למוות?

על עצמי בטח שלא סמכתי, אז הסכמתי להצעה של הבנק לייעוץ השקעות חינם. כל כמה חודשים היועץ מתקשר אליי, אני מהנהן בטלפון והשיחה מסתיימת בפקודת מכירה של חלק מניירות הערך וקנייה של ניירות אחרים. מדי פעם ניסיתי לחקור ולשאול את היועץ מה הרציונל להמלצות שהוא נותן, אבל תמיד קיבלתי תשובות מעורפלות על כך שכרגע נייר מסוים מומלץ יותר מנייר אחר כי צופים שיקרה כך וכך בשוק. יכול להיות שהוא אומר דברים של טעם ויכול להיות שלא, השיקולים ממילא נשגבים מבינתי. היום כל הכסף שלי נמצא בבנק ורובו מושקע בכמה ניירות ערך על פי המלצת יועץ ההשקעות.

גם על התנאים הסוציאליים בעבודה חתמתי כמו שהם. הבנתי שמקום העבודה שלי השיג תנאים ממש טובים אצל סוכן הביטוח הפנסיוני, התייעצתי עם קרובת משפחה שאישרה שהתנאים אכן טובים, ובכלל – הרי ידוע שבהיי טק מקבלים תנאים טובים, אז לא שאלתי שאלות כי גם ככה לא הייתי מבין את התשובה. כשחבר מהעבודה אמר לי שבעצם ההצעה של הסוכן היא לא הכי טובה ושהוא הצליח להשיג משהו טוב יותר, חשבתי שבטח ייקח לי המון זמן לחקור ולהבין למה, אז פשוט חתמתי על ההצעה כמו שהיא – כמה רע זה כבר יכול להיות.

דברים מתחילים להשתנות עכשיו, לאט לאט.

על מה שגיליתי ועל רשימת המשימות שלי ללקיחת האחריות הפיננסית לידיים, בפוסטים הבאים.